Acerca de

תערוכת יחיד: תנועה מגוונת

Solo exhibition: Movements in Color

אוצר: עידו כהן - חלל  לאמנות פרישמן 46

Curator: Ido Cohen - Frishman 46

Gal Yerushalmi is preoccupied with the dynamics taking place within the painting not only in space but also in time. Judging by the experiential and energetic nature of his forms, it does not come as a surprise that Yerushalmi used to be a professional dancer. The crossing from dance – an art form that typically dictates a viewing duration, to painting – an art form in which no such dictation can be made, challenges Yerushalmi to find a way to incorporate the dimension of time into his paintings.

After covering the canvas in a unified or gradual layer of color, Yerushalmi begins to add and balance different colors, gestures and forms, sometimes in different variations. Within this process, geometric elements, such as lines, shapes, planes and spaces, are met with more animated, biomorphic and decorative ones, orchestrated together in pleasurable counterpoints. The overall outcome can be described in the words of experimental filmmaker Walter Ruttman as a “temporal development of a formal process”: A musical-visual experience of movements at varying pitches, intensities and rhythms.

The incorporation of time domain into the medium of painting had motivated abstract artists since the beginning of the 20th century, resulting in some of the most beloved artworks in the history of Modern Art. In creating them, modernists such as Vassily Kandinsky drew inspiration from music: another time-based art, as it was perceived as the only art form capable of realizing a unity of matter and form, as well as to operate directly on the emotions, without any dependency on references outside of its own artistic means.

Yerushalmi, however, is not in search of a pure painting, and even though his paintings are abstract in nature, they are also rich in references to his immediate surroundings. Examples of such references are the bright neon colors, industrial textures and frantic Keith Hering - like patterns alluding to the street and graffiti art surrounding Yerushalmi’s studio, as well as the figurative elements of trees and roads reminiscent of the village where he grew up and where his parents still live today.             

Yerushalmi can thus be associated with a new generation of painters, whom artist Larry Abramson characterizes in his "parable of the pile" as happily wallowing in the ruins left by their predecessors: those who dreamed of a modernist utopia, expressed in radical abstraction, and those who woke up from that dream and returned to a more figurative representation of an actual reality. These contemporary painters produce, in his words, "a heterogeneous painting, in which fragments of distinct languages are laid together in one tentative space."

השאלות המעסיקות את גל ירושלמי בציוריו הן שאלות של יחסים המתכוננים לא רק בחלל הציורי אלא גם בזמן הציורי. לנוכח המסלול החוויתי והאנרגטי שמתוות צורותיו אין זה מפתיע לגלות שירושלמי היה רקדן בעברו. המעבר ממחול לציור, ממדיום שלרוב מכתיב לצופה משך צפייה מוגדר למדיום הנחווה כהרף עין, מהווה אתגר עבור ירושלמי, המבקש להכניס את מימד הזמן לציוריו. תהליך עבודתו מתחיל בכיסוי הקנבס בשכבת צבע אחידה או מדורגת וממשיך בסדרת פעולות של הוספה ואיזון שלעיתים חוזרות בווריאציות שונות. קווים ישרים, צורות הנדסיות, מישורים ומרחבים גיאומטריים נענים במחוות אנרגטיות, צורות ביומורפיות, עיטורים ומרקמים, המתוזמרים בקונטרפונקטים מענגים. כלשונו של הקולנוען הניסיוני ולטר רוטמן (Ruttmann), מתקבל רושם של "התפתחות בזמן של תהליך צורני": חוויה מוסיקלית-ויזואלית של תנועות בגבהים, עוצמות ומקצבים משתנים.

הוספת ממד הזמן והשתרעות-הזמן לציור העסיקה אמני הפשטה כבר בראשית המאה ה-20 והובילה לכמה מהיצירות האהובות ביותר בתולדות האמנות המודרנית. אמנים מודרניסטיים כואסילי קאנדינסקי שאבו השראה מהמוסיקה, גם היא צורת אמנות מבוססת-זמן, היות ונתפסה כאמנות היחידה המגשימה את אידיאל אחדות החומר עם הצורה ושפועלת במישרין על הרגש, ללא תלות בנקודת ייחוס חיצונית לאמצעיה שלה. ואולם בשונה מהם ירושלמי לא תר אחר הגדרתה של שפה ציורית טהורה וציוריו עשירים באזכורים לסביבת חייו המיידית. כך למשל, צבעי הניאון, המרקמים התעשייתיים והדגמים התזזיתיים בסגנון קית' הרינג מאזכרים בציוריו את אמנות הרחוב והגרפיטי הממלאים את סביבת הסטודיו שלו בדרום תל-אביב ודימויי העצים והשבילים המתפתלים מאזכרים את המושב בו גדל ושבו עדיין חיים הוריו.


ניתן לפיכך לשייך את ירושלמי לדור חדש של ציירים וציירות, אותם מאפיין האמן לארי אברמסון ב"משל הערימה" שלו כמתפלשים בחדווה בתל החורבות שהשאירו קודמיהם: אלה שחלמו על אוטופיה מודרניסטית שהתבטאה בהפשטה רדיקלית ואלה שהתפכחו מאותו חלום וחזרו לייצוג פיגורטיבי יותר של מציאות ממשית. ציירים וציירות עכשוויים אלה מייצרים, כדבריו, "ציור הטרוגני, ששברי שפות נבדלות מוטלים בו יחדיו בחלל טנטטיבי אחד".